עלייתו של האביר האפל – פרויקט נולאן חלק VII

אני רוצה לפתוח בהתנצלות: עבר כמעט חודש מאז יצא עלייתו של האביר האפל ורק עכשיו אני מעלה את הפוסט שלי עליו. אני מתנצל על כך. אבל הרגשתי שלכתוב ביקורת ישירה על הסרט תחטא לרוח שאר הפוסטים בנוגע לנולאן. אז חיכיתי שאראה שוב, וזה לקח קצת זמן. אבל הנה זה מגיע. הפעם אין ספוילרים של ממש. יש אזכור מעט פרטי עלילה, אבל הם מתחילת הסרט. אבל בכל מקרה, אני מזהיר.

אולי אתחיל עם הצפוי: זה לא האביר האפל. למעשה פרט לחזרתו של באטמן לאחר היעדרות של שמונה שנים ומותם של הארווי דנט ושל רייצ'ל – הסרט הוא יותר המשך של הסרט הראשון. הדבר בולט בעיקר בהקשר התמאטי של הסרט, שחלק נכבד ממנו מתרכז במסע לחיפוש עצמי של ברוס ויין/באטמן, אבל גם בהקשר העלילתי: הנבל התורן, ביין, הוא חבר לשעבר בליגת הצללים (יריביו של באטמן בסרט הראשון, וגם אלו שאימנו אותו), והוא בא להמשיך את מה שהם החלו – להשמיד את גות'אם המושחתת. על הדרך, אם הוא יכול לנקום בבאטמן שהפריע בפעם שעברה – מה רע? אם חושבים על זה, למעשה הנקמה היא העיקר, שכן גות'אם היתה נקייה משחיתות בשמונה השנים שעברו ממותו של דנט ועד תחילת העלילה הנוכחית. אבל כאן חשוב לציין שהעיר נקייה עם כוכבית: החוקים שהובילו לניקיון העיר מבוססים על גבורתו של דנט תוך הסתרת השקרים על מעשיו הנוראיים. וזה חלק מרכזי מהדיון האתי ועל האחריות האישית בפרק הנוכחי.

הפעם הקונפליקט המרכזי בסרט הוא ברוס ויין/באטמן מול עצמו. ביין שם רק כדי להוביל אותו לפתחו של מסע הגילוי העצמי, ובאטמן מקבל זמן מסך מועט. התוצאה היא שכריסטיאן בייל מפגין תצוגת משחק נפלאה, כאילו הוא חיכה שני סרטים כדי "להתפוצץ". בסרט הזה, יותר מבכל סרט אחר בסדרה, ברוס ויין מתמזג עם באטמן ומוכן להקריב את עצמו למען הסמל. מבחינתו באטמן הוא לא ברוס ויין אלא סמל, וסמל שכל אחד יכול לתפוס – לכן אין זה משנה מי האיש מאחורי המסכה. אלפרד מזהה את הבליעה של ויין על ידי באטמן ואינו מוכן יותר לתת יד לתהליך הזה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר במערכת היחסים של ויין עם אלפרד, שנדמה שהוא ממש מתעב את באטמן אבל אוהב את ברוס ויין כאילו היה בנו. אבל הוא מבין שאם הילד לא מוכן להקשיב לו, אין לו מקום בחייו יותר.

שאלת זהותו של באטמן מעסיקה לא רק את ברוס ואלפרד, אלא גם דמויות אחרות: כשגורדון נשאל על ידי שוטר צעיר בשם בלייק (ג'וזף גורדון-לוויט) אם הוא לא רוצה לדעת מי הוא הבאטמן, הוא עונה לו: "אני יודע מי הוא, הוא הבאטמן". גורדון הבין את מה שלמדנו אנחנו במשך שני סרטים: אין מישהו מאחורי המסכה, אלא יש מסכה על באטמן. בלייק הבין זאת עוד בצעירותו: בלייק יתום כמו ויין, והוא גילה שהוא באטמן. הוא עשה זאת לא בזכות יכולות הבילוש שלו אלא בזכות אינטואיציה. אבל זוהי אינטואיציה שמגיעה ממקום של הזדהות, יתום אל יתום. כשבלייק מגיע לביתו של ויין הוא נושא נאום קצר, שנראה מנותק משאר העלילה, אבל הוא תורם רבות להבנתנו את דמותו של באטמן: הוא מספר איך בתור ילד יתום מצפים ממך להתנהג בצורה מסוימת, ואתה חייב תמיד ללבוש מסכה כדי להסתיר את הכעס על כך שאתה לא מרצה את כולם. וכשוויין בא לבית היתומים שבו בלייק גדל ואליו הוא תורם, בלייק ראה את המסכה שהוא עוטה והבין מה הוא מסתיר.

אפשר להגיד שזה מופרך, באיזו קלות ילד מגלה את זהותו של באטמן. הסרט הזה כולל כמה קטעים כאלה, חסרי היגיון עלילתי, ופערים גדולים מדי בהבנה שלנו. אך אני חושב שזה לא משנה, וזה מה שנולאן ניסה ללמד אותנו בסרטיו הקודמים: הקולנוע כולו מבוסס על חורים ועל השלמת פערים, ונולאן בסרטיו עד כה אתגר זאת ושיחק עם זה ועם כל מבנה הזמן. גם כאן הוא מבקש מאיתנו לקחת איתו "קפיצת אמונה". תאמינו למה שאתם רואים. בכל מקרה הכל אשליה. דברים לא הגיוניים? אולי. אבל כל הקולנוע לא הגיוני. לכן אני רק יכול להציע להתעלם מהחורים וליהנות מהסרט: מהאקשן והמתח הסוחפים; מהפסיכולוגיה ומהפילוסופיה שעומדות מאחורי באטמן; מדמותה של סלינה קייל, בגילומה של אן האת'וויי – פורצת מתוחכמת, מה שבאנגלית נקרא cat burglar, אבל לא, היא לא אשת החתול, זה לא מסתדר עם העולם של באטמן; מדמותו המטרידה והמאיימת של ביין, בגילומו של טום הארדי, שמצליח לעשות את הבלתי אפשרי – להיכנס לנעליים הענקיות שהותיר לו הית' לדג'ר. הוא לא נכנס אליהן עד הסוף. נשאר לו קצת רווח למעלה בקצה; ומהמוזיקה של האנס זימר, שממשיכה לתת לסצנות את תוספת המתח.

לטעמי זהו סרט שסוגר באופן נפלא את הטרילוגיה, אף על פי שבניסיון לסגור הכל הוא מפספס דברים, ולעתים העלילה נדמית שטוחה מדי – בניגוד לסרטים הקודמים. אני חושב שנולאן היה יכול להימנע מהמצב הזה, אבל הדבר היה דורש ממנו בעיקר למתוח את התסריט על פני עוד כמה שעות – והוא העדיף להישאר בגרסה ה"מצומצמת" הנוכחית. הסרט בכל זאת מצליח לרגש ולהמשיך לשמש מודל כמעט בלתי אפשרי לסרטי קומיקס/קיץ.

פרויקט נולאן חלק VIII

מעבר להפקת איש הפלדה לא ידוע הרבה על תוכניותיו של נולאן – יש שמועות רבות, אבל שום דבר לא בהתנעה. אם במקרה הוא או מישהו קרוב אליו קורא את זה, אשמח להציע רעיון:  קח את כל הצוות של עלייתו של האביר האפל כמות שהוא ותכתוב תסריט לסרט הבונד הבא עם אחיך. טום הארדי כבונד, כריסטיאן בייל כנבל. אפשר גם להכניס את קן וואנטבה, ליאם ניסן וגאי פירס לקלחת. הטיפול שבונד יקבל אצל נולאן יגרום לקזינו רויאל להיראות כמו הארי פוטר.